קבלת אבחנה של מחלה היא רעידת אדמה עבור המתמודד, עבור בני משפחתו ועבור המעגל הקרוב אליו. "הרגשה כאילו שהשמיים נפלו", "הקרקע נשמטה מתחת לרגליים", "שחור, שחור בעיניים", אלו הן חלק מהאמירות שלרוב אנחנו שומעים לאחר שאדם אובחן עם מחלה קשה.
אין ספק שקבלת האבחנה גורמת למתמודד ולבני משפחתו להרגיש שהם בתוך מצב כאוטי, כאילו התרחש אסון בגופו של המתמודד מבלי ליידע אותו ומבלי לקבל את רשותו. לרוב, המתמודד ובני משפחתו ירגישו הלם, הכחשה, כעס, התחמקות, דכאון, פחד, חרדה, חוסר אונים, אובדן שליטה, חוסר ביטחון ותחושת אובדן. לרגשות הללו מתלווים מושגים רפואיים ופרוצדורות רפואיות, סוג של 'שפה חדשה' שצריך להבין. ואם לא די בכך, הבירוקרטיה המסובכת לא מקלה על הקושי של המתמודד ובני משפחתו עם הסיטואציה שנכפתה עליהם.

קל הרבה יותר לפחד ביחד
מה עושים? איך ממשיכים? איך יוצאים לדרך? קודם כל, נושמים עמוק. זכרו שאתם יוצאים "לריצה ארוכה", למסע שיהיה לא פשוט ולעיתים גם לא קצר. במהלך הדרך יהיו עליות ומורדות, ולשמחתכם – אתם לא תהיו שם לבד. בני המשפחה נמצאים אתכם כל הזמן. המעגל המשפחתי הוא חלק משמעותי בעולמו של אדם שנמצא במשבר רפואי. כשיש אדם חולה, כל אחד מבני המשפחה עובר תהליך של עיבוד, כל אחד מבני הבית מרגיש בלבול, חוסר וודאות, פחד. וכמו שעברי לידר שר: "קל הרבה יותר, לפחד ביחד".
החיים משתנים בעקבות המחלה, ו'המגרש' האישי והמשפחתי משתנים – לעיתים מהקצה אל הקצה. זאת ההזדמנות לשבת עם בני משפחתכם, לנהל שיח פתוח, להבין שהשגרה והמציאות השתנו, וכדאי מאוד להתאים את עצמכם למציאות החדשה ו'לחשב מסלול מחדש'.
החיים של כולם משתנים בעקבות המחלה, "מגרש החיים"- 'המגרש' האישי והמשפחתי משתנים – לעיתים מהקצה אל הקצה. זאת ההזדמנות לשבת עם בני משפחתכם, לנהל שיח פתוח, להבין שהשגרה והמציאות השתנו, וכדאי מאוד להתאים את עצמכם למציאות החדשה, 'לחשב מסלול מחדש'.

עלו על המגרש ובחרו את השחקנים
חישבו על החיים כעל 'מגרש' – ממש כמו מגרש כדורגל או כדורסל – זה מגרש החיים שלכם כרגע. קבלת האבחנה הרפואית מאפשרת לכל אחד מאיתנו לבדוק האם אנחנו על המגרש?
איפה אנחנו נמצאים? על הדשא? על הספסל? בחדר ההלבשה? האם בן הזוג והילדים נמצאים על המגרש? האם יש מישהו נוסף שהייתם רוצים להעלות? זכרו שאי אפשר לשחק כדורגל לבד. זאת הזדמנות נהדרת להיזכר במה כל אחד טוב, ומהן נקודות החוזקה של כל אחד ואחת מהשחקנים שלנו.
הבת הגדולה טובה בסדר וארגון? היא אוהבת לתקתק פגישות ותורים? היא כבר קנתה קלסר לשמור בתוכו את כל המסמכים? זה יהיה החלק שלה בפאזל שאתם מרכיבים.
החברה הכי טובה בשלנית מדופלמת? היא תשמח לעזור לפעמים בבישולים? בקשו ממנה עזרה וסיוע מידיי פעם כשאין לכם כוח או זמן לבלות במטבח. אחותך אוהבת לנהוג? היא מציעה להסיע וללוות לכל מיני פרוצדורות? נצלו את ההזדמנות וכך גם תרוויחו זמן איכות יחד.
המחלה היא הזדמנות נהדרת לחזק קשרים, ליהנות מרגעים קסומים, לשתות קפה בבוקר ביחד, לצאת להליכה משותפת, לעבוד בצוותא בגינה ולבצע כל פעולה שתמלא לכם את המצברים.
אצל חלק מהמשפחות התהליך הזה יקרה באופן טבעי וחלוקת התפקידים תתחלק בין כל האהובים שלכם באופן אוטומטי: לבת היעילה יהיה ברור שהיא אחראית על הבירוקרטיה (בינינו, היא מאוד אוהבת את זה), הבן מיד יציע את עצמו כ"נהג בוס" ובני הזוג ילוו את המתמודד לבדיקות, טיפולים וכדומה.
פעמים רבות חברים יציעו עזרה. קבלו אותה בלב שלם ובשמחה רבה. אנשים שאוהבים אתכם ישמחו לסייע. הם עושים זאת מכל הלב ולכם, נותר רק להסכים לקבל את העזרה. כשאתם זקוקים למשהו, אל תתביישו לבקש, אין לכם מושג עד כמה אנשים מוכנים להושיט יד, אפשרו זאת לקרובים ולאוהבים שלכם.
אם רק תרצו, ישנם אנשי מקצוע – עובדים סוציאליים, מאמנים רפואיים, אנשי צוות – שזה בדיוק התפקיד שלהם ותחום התמחותם. אנשי המקצוע ישמחו לסייע, להאיר עבורכם את הדרך ולהקנות לכם כלים לנהל את המחלה בצורה מיטבית.

קחו פסק זמן למלא מצברים
במידה ואתם בני משפחה או חברים קרובים של אדם חולה, זכרו למלא את המצברים בשביל שתוכלו להמשיך ולתמוך במתמודד האהוב שלכם. בוודאי גם לכם התהליך הזה קשה ולא פשוט בכלל. פעמים רבות הבעיות מתחילות כשאתם לא נותנים לעצמכם את הלגיטימציה לנוח ולהתרענן ומשתמשים באמירות כמו: "אני בשבילו, אני חזק, אני לא צריך לנוח או לטפל בעצמי".
דעו לכם, שגם קרוב משפחתכם שמתמודד עם המחלה, יודע שקשה לכם, הוא מבין שגם אתם זקוקים להטענה ולצבירת כוחות. אין טעם להסתיר את זה. דברו על זה בצורה גלויה, קיימו תקשורת בינכם. אין ספק שהעלאת הנושא בשיח פתוח רק יועיל ויקרב בינכם. אל תפחדו להיות "חלשים". להישבר ולהתפרק הן תכונות אנושיות. יחד עם זאת, זכרו שלאחר מכן צריך לנגב את הדמעות ולהמשיך הלאה. אל תחששו לאפשר לעצמכם, אל תרגישו ברגשות אשמה וקחו "פסקי זמן" שהם רק שלכם. מלאו מצברים וחזרו אל אהובכם בכוחות מחודשים.

הנתינה ממלאת את הנפש ועושה פלאים לגוף
תשאבו כוחות מכל דבר אפשרי – מפרח יפה בגינה, משיחה נעימה עם בן משפחה או חבר, מטיול על שפת הים, מחיוכו של הנכד המתוק, מנתינה לעולם. אמצו חשיבה חיובית ואופטימיות. מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מוכיחים שהתמקדות בחוזקות, בחוסן נפשי, באושר ובסיפוק עשויים להביא לצמיחה ולהתמודדות יעילה עם משבר, כפי שכתב ניטשה: "מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'".
האמינו בעצמכם, במסוגלות שלכם וביכולתכם להתאושש ולהסתגל למציאות החדשה. נסו להפוך תחושות לפעולות. שאלו את עצמכם – "מה אני מרגיש? מה אני יכול לעשות? איך אוכל להיות משמעותי עבור מישהו ועבור עצמי? איך לפזר קצת אבקת קסמים בעולם? חשבו על התנדבות במקום מסוים אליו אתם מתחברים, תשקלו ללוות מישהו חולה בעצמו ולהפוך עבורו למנטור. הנתינה ממלאת את הנפש ועושה פלאים לגוף. מניסיון.