בין אונקולוגיה למיניות

אחד הנושאים הפחות מדוברים בהקשר של מחלת הסרטן הוא ההתמודדות המורכבת עם השפעת המחלה והטיפולים על האינטימיות וחיי המין של המטופלים ובני/בנות זוגם. באופן כללי, ניתן לראות מחסומים גם אצל הצוות המטפל וגם אצל המטופלים עצמם בבואם לשוחח על נושא כה מורכב ורגיש.

ישנם גורמים רבים המונעים את השיח החשוב הזה. מצד המטפלים, החסם העיקרי הוא תחושת היעדר פניות וזמן, במיוחד כשהמחלה מתגלה בשלב מתקדם בו חייבים לנקוט צעדים דחופים במסגרת הטיפולית. השיח על מיניות נדחק הצידה כיוון שיש לטפל קודם בסימפטומים כמו קשיי נשימה או כאבים הפוגעים באיכות חיי המטופל. במצבים כאלה האינטימיות והמיניות לעיתים נדחקות לשוליים.

עבור המטופלים עשוי להיווצר הרושם המוטעה שלרפואה אין מה להציע בהתמודדות עם השינויים בחיי המין בעקבות המחלה. מטופלים רבים מקבלים מידע רב על המחלה, הם יודעים היטב מה לעשות כשהחום עולה או כשהשיער נושר, אך אין להם מספיק מידע על המיניות בזמן מחלה. זה משאיר אותם בתחושה קשה.

על מנת להגיע לטיפול מיני יש צורך בפתיחות וזה לא דבר פשוט. המילה השכיחה ביותר בקליניקה היא – "מבוכה". אין דבר אינטימי יותר מלדבר עם אדם זר על האינטימיות. צריך לזכור שאחוזים מאוד גבוהים באוכלוסייה הכללית, ללא קשר למחלת הסרטן, מתמודדים עם בעיה בתפקוד המיני. לכן מטופלים רבים פוגשים את המחלה כאשר הם כבר מתמודדים עם קושי מבחינה מינית. רובם לא טיפלו בבעיות עוד בטרם חלו וכשאובחנו עם סרטן, המחלה העצימה את הקושי בתפקוד המיני והוסיפה מורכבות.

קושי בתפקוד המיני או היעדר חשק נפוצים מאוד בקרב מטופלים המתמודדים עם מחלת הסרטן. על פי הערכות בין 100%-40% מהחולים האונקולוגים סובלים מהתופעה. חשוב להבין שחשק מיני ומיניות בכלל זה נושא מורכב בהמון רבדים. זו טעות להתייחס לזה כאל "מתפקד מינית" או "לא מתפקד מינית". זה לא שחור או לבן. החום, הקירבה, הרצון להיות ביחד, הריח והמגע הם גם נדבך חשוב מאוד.

כשמתמודדים עם מחלה לעיתים עלולה להיווצר פגיעה בתפקוד המיני כמו ירידה בחשק מיני, קושי בזקפה, יובש בנרתיק או אי יכולת לחוות אורגזמה. בתהליך הטיפול, חשוב להסתכל על הצדדים שלא נפגעו ולחזק אותם. אומנם המטרה של הייעוץ המיני היא לטפל ולשפר את מה שהשתבש, אבל גם להעצים את מה שיש.

לטיפולים הרפואיים של חולים אונקולוגיים יש השפעה משמעותית על התפקוד המיני – הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הנפשי. השפעות אלו יכולות לבוא לידי ביטוי לפני האבחון, אחרי האבחון, לפני הטיפול ובזמן הטיפול. להבדיל מטיפול באנטיביוטיקה או במשככי כאבים שנוטלים בגלל כאב ראש או זיהום ויראלי, במחלת הסרטן יש מורכבות גדולה יותר מפני שתהליך האבחון שעלול להיות ממושך ומלחיץ. מטופלים רבים עוד בטרם האבחון סובלים מסימפטומים לא ספציפיים שהם מתמודדים איתם תקופה ארוכה שמשפיעים על החיים האינטימיים שלהם. הסימפטומים יכולים להתבטא בחום, שיעול, חולשה, ירידה במשקל וכדומה שלעיתים עלולים להימשך חודשים רבים ולגרום להעדר חשק מיני. בנוסף, גם לאחר האבחון ועד תחילת הטיפול עלול להיווצר משבר. נשים רבות חוות ירידה של כ-60% בחשק המיני וכ-40% בתפקוד המיני הכללי עוד טרם התחילו טיפולים.

גם במהלך הטיפול עצמו יש לא מעט קשיים בתפקוד המיני. פעמים רבות עלול להיוותר פרדוקס שמחד החולים מרגישים יחסית בריאים בשלב האבחנה, ומאידך לאחר שהם מתחילים את הטיפול הם מרגישים חולים, עייפים וחסרי אנרגיה כתוצאה מתופעות הלוואי של הטיפול.

קשה להפריד בין ההשלכות הפיזיות והנפשיות של הטיפול. לטיפולים רבים יש השפעות על חיי המין כמו למשל שינויים הורמונליים או פרוצדורת כירורגיות שגורמים למגבלה או כאב. לכימותרפיה יש את תופעות הלוואי שעשויות לכלול שינוי בתחושה בקצוות הגוף כולל באיבר המין. גם טיפולים המשפיעים על בלוטת התריס נותנים אותותיהם על חיי המין של המטופלים. ההשפעות הן אובייקטיביות וסובייקטיבית ומשתנות מחולה לחולה. קיים גם שוני בין מטופלים צעירים ומטופלים מבוגרים בכל הנוגע לאינטימיות ומיניות בזמן המחלה מפני שהצרכים שונים בכל אוכלוסיית גיל. במערכות יחסים צעירות, תדירות חיי המין בדרך כלל גבוה יותר, והשלב של ביסוס מערכת היחסים הזוגית משפיע מאוד.

לבן או בת הזוג יש תפקיד משמעותי בהתמודדות עם הקושי שחווים המטופלים. התמיכה או המצוקה שהם מפגינים משפיעה רבות על החולה עצמו. מחקרים רבים מראים שבני הזוג נמצאים במצב של חרדה ודאגה לא פחות מהמטופלים עצמם. הם חווים הפרעות אכילה, קשיים בשינה, בלבול, דיכאון וכדומה. כל התופעות האלו מופיעות לעיתים בעצימות גבוה יותר מהמטופלים עצמם ולמשך זמן ממושך יותר ולכן חשוב להבין מה הם היו רוצים מבחינת אינטימיות. בהרבה מקרים, שני בני הזוג כמהים לחיבוק ולחום יותר מהאקט המיני עצמו, ולכן חשוב לתת לכך מקום בטיפול.

חולים רבים סובלים מדימוי גוף נמוך כתוצאה מכימותרפיה או מירידה במשקל. דימוי הגוף מושפע מהתרבות ומהמסרים שאנו מקבלים מהחברה המקיפה אותנו. חשוב לבחון איך המטופל הגיע מראש להתמודדות עם המחלה, ומשם לקחת את הכוחות ולנסות למצוא את הדרך לתת לזה מענה. במקרים מסוימים יכולה להיות אישה עם צלקת קטנה בשד או במקום נסתר יחסית והחוויה הפנימית שלה היא שחרב עליה עולמה. היא מתביישת ולא מאפשרת לבן הזוג לראות את החתך או לגעת בו. במקרים אחרים, יכולה אישה שעברה ניתוח לכריתת שד להרגיש בנוח, חופשיה ומשוחררת עם הגוף שלה.

אחד הדברים המשמעותיים למטופלים הוא ידע. הם רוצים לדעת מה אסור ומה מותר, מה זמני ומה קבוע. לא לכל השאלות הללו יש מענה ברור וחד משמעי. באופן כללי יש מעט מאוד מחקר בנושא. אחת השאלות הנפוצות היא האם קיום יחסי מין בזמן כימותרפיה או מתן טיפולים אחרים עלול לסכן את בן או בת הזוג? אין לנו תשובה חד משמעית. אנחנו יודעים שהתרופות הכימיות מופרשות מהגוף ברוק, דם, שתן צואה, זיעה וגם בנוזל זרע או הפרשות מהנרתיק. מה המשמעות של ההפרשה הזאת בנוזל זרע? אנחנו לא יודעים לכן ההמלצה הנגזרת מכך היא שימוש בקונדום. אין ספק שצריכים להיות מחקרים נוספים בנושא של סרטן ומיניות על מנת שנוכל לדעת יותר.

למרבה השמחה, בישראל ישנה מודעות שהולכת וגוברת בתחום המיניות והאונקולוגיה. כיום, קיימים מספר גופים שעוסקים בנושא הזה. ראשית, עליכם להרגיש נוח ולהעלות את הסוגיות עם הצוות הרפואי והסיעודי בבית החולים. השיח על מיניות ואינטימיות קיים בארץ בקרב הצוותים והם יודעים כיצד לעזור. כמעט בכל בית חולים יש מרפאה ציבורית והיום ישנם הסדרים לטיפול מיני. שנית, ישנם שני גופים שעוסקים בנושא: איט"ם (האגודה הישראלית לטיפול מיני) והיל"ם (החברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני) שניהם גופים המאגדים את כל המטפלים המיניים בארץ. כיום קיימים כלים רבים המוקדשים לתחום וכל מה שצריך הוא לא להתבייש ולדבר על הנושא הכי אינטימי.

הכותבת היא מטפלת מינית מוסמכת ומנהלת המרפאה מיל"א (מיניות לחולים אונקולוגיים) במרכז הרפואי ע"ש סורסקי תל אביב (איכילוב) ומנכ"לית מרכז רותם המרכז הישראלי לטיפול מיני.