ניתן לאבחן סרטן ריאה על ידי בדיקת סקר לגילוי מוקדם, אבל בדרך כלל, רוב מקרי סרטן הריאה ייתגלו מכיוון שלחולה יהיו תסמינים או בעיות.
אבחנה רשמית של סרטן ריאה נעשית על ידי התבוננות בדגימה של תאי ריאה שנלקחה תחת מיקרוסקופ.
אם אתם מרגישים תסמינים של סרטן ריאה, גשו אל הרופא המטפל שלכם והיבדקו.
היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית
הרופא שלכם ישאל אתכם על ההיסטוריה הרפואית שלכם ויחפש גורמי סיכון ותסמינים. בנוסף, הוא יבדוק אתכם ויחפש סימנים לסרטן הריאה או לבעיות בריאותיות אחרות.
אם ההיסטוריה הרפואית והבדיקה הגופנית יעלו חשד שאולי יש לכם סרטן ריאה, יבוצעו עוד בדיקות מדויקות ונרחבות יותר, בדיקות הדמיה ו / או ביופסיות של רקמות ריאה.
בדיקות הדמיה לאיתור סרטן הריאה
בדיקות הדמיה נעשות על ידי שימוש בקרני רנטגן, שדות מגנטיים, גלי קול, או חומרים רדיואקטיביים על מנת ליצור תמונה של פנים הגוף. בדיקות הדמיה יכולות להיעשות בעקבות כל מיני סיבות, לפני ואחרי אבחנה של סרטן הריאה:
* להסתכל על אזורים חשודים שעלול להיות סרטן
* לבדוק עד כמה הסרטן התפשט והתרחב
* כדי לעזור לקבוע האם הטיפול עובד
* כדי לחפש סימנים אפשריים שעלולים להראות שהסרטן חזר לאחר טיפול
צילום חזה (chest X-ray)– לרוב, זוהי הבדיקה הראשונה שהרופא ישלח אותך לעשות בשביל לבדוק האם קיימים אזורים חריגים בריאות. אם הרופא הבחין במשהו חשוד, הוא עשוי לשלוח אותך לבדיקות נוספות.
סריקת טומוגרפיה (CT או Computed Tomography Scan)– סריקת CT משתמשת בקרני רנטגן על מנת להפיק תמונות חתך מפורטות של הגוף. במקום לצלם תמונה אחת או שתיים כמו בצילום רנטגן רגיל, סורק ה-CT מצלם תמונות רבות ולאחר מכן, בעזרת מחשב משלב את התמונות האלו כדי להציג את חתך מתוך חלק הגוף בו הרופא רוצה להתמקד ולבדוק אותו. סביר יותר שגידולים ברֵיאות יתגלו במהלך סריקת CTמאשר במהלך צילומי חזה שיגרתיים. סריקת CT יכולה גם לספק מידע מדויק על הגודל, הצורה והמיקום של כל גידול ריאה, וכן לעזור במציאת בלוטות לימפה מוגדלות, העלולות להכיל תאים סרטניים שהתפשטו מהריאות.
בדיקה זו גם יכולה לאתר גידולים בבלוטת יותרת הכליה (אדרנל), בכבד, במוח, ובאיברים פנימיים אחרים – גידולים העלולים להיות תוצאה של התפשטות סרטן הריאה.
לפני סריקת ה- CT, ייתכן שתתבקשו לשתות חומר ניגוד (contrast solution) או שתקבלו זריקה של חומר ניגוד לוריד. חומר הניגוד עוזר להבחין טוב יותר בקווי המיתאר של אברי הגוף.
החומר הניגודי עלול לגרום להסמקה (תחושה של חמימות, במיוחד בפָּנים). חלק מהאנשים אלרגיים לחומר ויכולים לפתח אלרגיה. לעיתים נדירות, תגובות חמורות יותר יתרחשו כמו קשיי נשימה או לחץ דם נמוך.
יידעו את הרופא אם יש לכם אלרגיות או אם אי פעם הייתה לכם תגובה לכל חומר ניגוד המשמש לצילומי רנטגן.
במהלך הבדיקה, יהיה עליכם לשכב בשקט על השולחן, בזמן שהמכשיר יסרוק את גופכם.
ביופסיית מחט מונחית CT– אם אזור הנחשד כסרטני נמצא עמוק בתוך הגוף, סריקת CT יכולה לעזור בהנחייה מדוייקת של מחט ביופסיה, אשר תוחדר אל האיזור דרך העור.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI או Magnetic Resonance Imaging)– כמו סריקות CT, גם סריקות MRI מספקות תמונות מפורטות של רקמות רכות בגוף. סריקות MRI משתמשות בגלי רדיו ובמגנטים חזקים במקום בגלי רנטגן. סריקות MRI משמשות לרוב לצורך איתור התפשטות אפשרית של סרטן הריאה למוח או לחוט השדרה.
בבדיקת MRI לרוב ישתמשו בחומר ניגוד בשם גָּדוֹלִינְיוּם (gadolinium) אשר יוזרק לוריד בשביל להבליט את הפרטים. סריקות MRI אורכות זמן רב יותר מסריקות CT (לעתים קרובות עד שעה), החולה מתבקש לשכב בתוך צינור צר, עם אוזניות או אטמי אוזניים בשביל להפחית את הרעשים שמכשיר MRI משמיע במהלך הבדיקה.
טומוגרפיה על ידי פליטת פוזיטרון ( PETאו Positron Emission Tomography)– סריקת PET יכולה להיות בדיקה חשובה מאוד אם היא מתבצעת בשלבים מוקדמים של סרטן הריאה.
לצורך ביצוע סריקת PET, סוכר רדיואקטיבי הידוע בשם fluorodeoxyglucose או FDG מוזרק לוריד ונספג בעיקר בתאי הסרטן (כמות הקרינה הרדיואקטיבית היא מזערית, ותופרש מהגוף בתוך כיממה), לאחר כשעה מההזרקה, החולה יועבר למשטח הסריקה, ישכב כ 30 דקות על השולחן בזמן שמצלמה מיוחדת יוצרת תמונה של אזורים בגוף הפולטים קרינה רדיואקטיבית. התמונה אינה מפורטת כמו זו המתקבלת מ CT או MRI, אבל מספקת מידע מועיל על הגוף בשלמותו.
סריקת PET/CT: לעתים קרובות סריקת PET משולבת עם סריקת CT באמצעות מכונה מיוחדת היכולה לבצע את שתי הסריקות באותו הזמן. התוצאה המתקבלת מאפשרת לרופא להשוות אזורים בעלי רדיואקטיביות גבוהה יותר על פי ה-PET עם המראֶה המפורט יותר של אזורים אלה על פי ה-CT. זוהי סריקת ה-PET שלרוב חולים בסרטן ריאה מבצעים. סריקת PET/CT יעילה במצבים הבאים:
* סריקות PET יעילות בסיטואציה בה הרופא שלכם חושב שייתכן שהסרטן התפשט אבל לא יודע בדיוק לאן.
ניתן לחשוף התפשטות הסרטן לכָּבד, לעצמות, לבלוטת יותרת הכליה, או לאיברים אחרים- מה שיכול לעזור לו לקבוע את מידת האפקטיביות של הליך ניתוחי כזה או אחר.
סריקות אלו יעילות פחות לבדיקת המוח או חוט השדרה.
* בכדי לאבחן סרטן ריאה
* קביעת אופיו המדוייק (סרטני/שפיר) של אזור הנראה חשוד בצילום רנטגן או ב-CT.
חשוב לציין- טרם הוכח כי בדיקת PET/CT יכולה לקבוע את יעילותו של טיפול מסוים.
לרוב רופאים לא ממליצים על סריקות PET/CT למעקב אחר יעילות טיפול מסוים לסרטן הריאה.
מיפוי עצמות– לצורך ביצוע הבדיקה, כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי חלש מוזרקת לוריד, ונספגת באזורים חריגים בעצמות. מיפוי עצמות יכול לגלות האם הסרטן התפשט לעצמות.
במהלך הבדיקה החולה שוכב על משטח בזמן שמצלמה מיוחדת מזהה את הרדיואקטיביות הנפלטת מגופו, ויוצרת באמצעותה תמונה של השלד.
אזורים פעילים בהם מתרחשים שינויים בעצמות “מושכים” את החומרים הרדיואקטיביים ומופיעים כ”נקודות חמות”. אזורים אלה עשויים לרמוז על סרטן גרורתי, אבל גם דלקת פרקים או מחלות אחרות של העצמות יכולות להראות ככה. על מנת להבדיל בין המחלות השונות, הרופאים עשויים להשתמש בבדיקות הדמיה נוספות, כגון צילומי רנטגן פשוטים, סריקות MRI או ביופסיה מהעצם על מנת לקבל תמונה טובה יותר של האזורים ה"חמים".
בדרך כלל אין צורך במיפוי עצמות מכיוון שסריקות PET לרוב יראו האם הסרטן התפשט לעצמות.
בדיקות לאבחון סרטן הריאה
סימפטומים ותוצאות של בדיקות מסוימות עשויות בהחלט לרמוז כי אדם חלה בסרטן הריאה, אבל האבחנה בפועל של סרטן הריאה נעשית ע”י התבוננות בתאי ריאה תחת מיקרוסקופ, שנלקחים בכמה סוגי בדיקות.
הבחירה בהליך המתאים תלויה בסיטואציה.
ציטולוגיית כִּיח (sputum cytology)– בדיקת מדגם כיח (ריר העולה מן הריאות במהלך שיעול) כדי לבדוק האם הוא מכיל תאים סרטניים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להשיג דגימות בוקר מוקדמות 3 ימים ברציפות. לבדיקה זו סיכוי טוב יותר לאבחן סוגי סרטן שמתחילים בדרכי הנשימה העיקריות, כמו סקוואמוס (squamous cell lung cancers). הבדיקה לא יעילה באותה המידה בגילוי סוגים אחרים של סרטן ריאה.
ניקור חזה (thoracentesis)– אם יש הצטברות של נוזל סביב הריאות (pleural effusion), יבוצע ניקור חזה על מנת לגלות האם הוא נגרם על ידי סרטן שהתפשט לאדר הריאות. הצטברות נוזלים עלולה להיגרם גם על ידי מצבים אחרים, כגון אי ספיקת לב או זיהום.
לצורך הליך זה, יאלחשו את האיזור ומחט חלולה תוחדר בין הצלעות על מנת לנקז את הנוזלים, והנוזל ייבדק תחת מיקרוסקופ לצורך איתור תאים סרטניים. בדיקות נוספות יעזרו לקבוע האם התפליט ממאיר או שפיר.
אם התפליט אובחן כממאיר וגורם לקשיי נשימה, ניתן לחזור על ניקור החזה על מנת לנקז נוזלים נוספים, פעולה שתעזור לחולה לנשום טוב יותר.
בִּיוֹפְּסְיָת מחט (needle biopsy)– שימוש במחט חלולה שאוספת דגימה קטנה מהאזור החשוד(מָסָה או mass). היתרון של ביופסיות מחט- לא דורש ביצוע חתך ניתוחי. החיסרון- הסרת כמות קטנה של רקמה.
במקרים מסוימים, כמות הרקמה המוּסרת לא תספיק גם לביצוע האבחנה וגם לביצוע של בדיקות נוספות, מה שעשוי, כמובן, לסייע לרופאים בבחירת התרופות האנטי-סרטניות המתאימות.
ביופסיית מחט עדינה (FNA, fine needle aspiration)– בביופסיית מחט עדינה משתמשים במזרק עם מחט דקה מאוד וחלולה על מנת לשאוב תאים וחלקיקי רקמה. ניתן לבצע ביופסית מחט עדינה (FNA) על מנת לבדוק חשד לסרטן בבלוטות הלימפה בין הריאות.
ההליכים המכונים transtracheal FNA ו- transbronchial FNA מתבצעים על ידי החדרת המחט דרך הדופן של קנה הנשימה (trachea) או הסמפונות (bronchi- נתיבי האוויר הגדולים המובילים לריאות).
במהלך ברונכוסקופיה (bronchoscopy) או אולטרסאונד (endobronchial ultrasound), כמפורט בהמשך.
בחלק מהמקרים, ביופסיית מחט עדינה מבוצעת במהלך אולטרסאונד וושטי אנדוסקופי (endoscopic esophageal ultrasound) (יפורט בהמשך) על ידי החדרת המחט דרך דופן הוושט.
ביופסיית ליבה (core biopsy)– בביופסיית ליבה מחט עבה יותר משמשת להסרת תאי רקמה. ביופסיות ליבה מספקות מדגם גדול יותר מאשר ביופסיות מחט, ולכן הן לעתים קרובות מועדפות על ידי הרופאים.
ביופסיית מחט של בית החזה (transthoracic needle biopsy)– במידה והגידול החשוד נמצא בחלק החיצוני של הריאות, כל אחת ממחטי הביופסיה תתאים להחדרה דרך העור בבית החזה. הליך זה נקרא ביופסיית מחט של בית החזה. האיזור שאליו תוחדר מחט מאולחש, ואז הרופא מנחה את המחט לאזור הרלבנטי ברֵיאות תוך כדי שהוא נעזר ב-פלואורוסקופיה (fluoroscopy), שהיא סוג של סריקה דמוית רנטגן, או סריקות CT.
סיבוך אפשרי של הליך זה נקרא "חזה אוויר" (pneumothorax) מצב שבו האוויר עלול לדלוף דרך נֶקֶב הביופסיה אל מחוץ לריאות ואל תוך החלל שבין הריאות ודופן בית החזה, מצב שעלול להוביל לקריסה חלקית של הריאה ולקשיי נשימה לעתים. במידה והדליפה קטנה, לעתים קרובות היא תעלם ללא כל טיפול.
דליפות גדולות מטופלות על ידי החדרת צינורית קטנה (לתוך חלל החזה) ושאיבה איטית של האויר העודף במשך יום או יומיים, כאשר לאחר מכן הדליפה בדרך כלל מחלימה מעצמה.
ברונכוסקופיה (bronchoscopy)– ברונכוסקופיה יכולה לעזור לרופא למצוא גידולים מסויימים או חסימות בדרכי הנשימה העיקריות (גדולות) של הריאות, לעתים קרובות ניתן גם לבצע ביופסיה במהלך הברונכוסקופיה.
לצורך ביצוע הבדיקה, ברונכוסקופ- מאלחשים את הפה והגרון, ולפעמים נותנים תרופת הרגעה לוריד.
צינורית מוארת וגמישה שעשויה סיבים אופטיים, מוחדרת דרך הפה או האף אל תוך קנה הנשימה והסימפונות. ניתן גם להחדיר כלים ניתוחיים זעירים דרך הברונכוסקופ על מנת לבצע ביופסיות.
הרופא יכול גם לדגום תאים מהרירית של דרכי הנשימה באמצעות מברשת קטנה או על ידי שטיפת דרכי הנשימה במי מלח סטריליים. לאחר מכן ניתן להתבונן בדגימות הרקמה והתאים תחת מיקרוסקופ.
בדיקות לגילוי התפשטות סרטן הריאה בחזה
במידה ומוצאים ממצא סרטני, חשוב לדעת האם הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה באזור שבין הריאות, המיצר (mediastinum) או לאזורים קרובים אחרים.
הדבר עלול להשפיע על אפשרויות הטיפול העומדות בפני החולה. ישנן מספר דרכים לבדוק האם הסרטן התפשט.
אולטרסאונד תוך-סימפוני (endobronchial ultrasound)– אולטראסאונד תוך-סימפוני הוא סוג של בדיקת הדמיה המשתמשת בגלי קול על מנת ליצור תמונות של חלקי הגוף הפנימיים. לצורך ביצוע בדיקה זו, מכשיר קטן דמוי מיקרופון, הנקרא מַתְמֵר (transducer) פולט גלי קול וקולט את ההדים בעוד הם מוחזרים מרקמות גוף. ההדים מומרים על ידי מחשב לתמונה בשחור לבן. לצורך ביצוע אולטרסאונד תוך-סימפוני, ברונכוסקופ המצויד במתמר אולטרסאונד בקצהו מועבר דרך קנה הנשימה. הבדיקה נעשית בשילוב עם אילחוש מקומי והרדמה קלה.
אולטרסאונד וושטי אנדוסקופי (endoscopic esophageal ultrasound)– באולטרסאונד וושטי האנדוסקופ נכנס אל הוושט. ניתן לבדוק גם את בלוטות הלימפה, ואם יש אזור חשוד, ניתן לאסוף דגימות ביופסיה בעת הבדיקה.
מדיאסטינוסקופיה ומדיאסטינוטומיה (mediastinoscopy ו- mediastinotomy)– הליכים אלה ניתן לבצע במקרה והצוות הרפואי מעוניין בתמונה ובאיסוף דגימות מהמבנים הביולוגיים שבמיצר, האזור שבין הריאות. ההבדל העיקרי בין שני ההליכים הוא במיקום החתך ובגודלו.
מדיאסטינוסקופיה (mediastinoscopy): הליך בו צינורית מוארת וגמישה מוחדרת אל מאחורי עצם החזה (sternum) ולפני קנה הנשימה, על מנת לבחון את האזור ולאסוף דגימות רקמה מבלוטות הלימפה, לאורך קנה הנשימה ומאזורי הסימפונות העיקריים. במידה וקיימות בלוטות לימפה אשר אינן נגישות באמצעות הליך זה, ניתן לבצע מדיאסטינוטומייה (mediastinotomy) כך שהמנתח יוכל להסיר את דגימת הביופסיה באופן ישיר.
בהליך זה יש צורך בחתך מעט גדול יותר (בדרך כלל באורך של 5 סנטימטרים) בין הצלע השניה לשלישית (בצד שמאל) בסמוך לעצם החזה.
טורקוסקופיה (thoracoscopy)– ניתן לבצע טורקוסקופיה בחללים שבין הריאות ובית החזה, או בריריות בחללים אלה, בחלקים החיצוניים של הריאות, כמו גם בבלוטות הלימפה הסמוכות, בכדי להעריך אם הגידול התפשט אל תוך חללים אלה. הליך זה לא מבוצע לעתים קרובות לצורך אבחון סרטן ריאה, אלא אם כן בדיקות אחרות כגון ביופסיות מחט לא הצליחו לאסוף מספיק רקמות לצורך האבחון.
טורקוסקופיה נעשית בחדר ניתוח, בזמן שהחולה נמצא תחת הרדמה כללית. חתך קטן מבוצע בצידו של קיר החזה (לפעמים יבוצעו מספר חתכים), לאחר מכן הרופא מחדיר דרך החתך צינורית דקה ומוארת עם מצלמת וידאו קטנה בקצה, על מנת לבחון את החלל שבין הריאות ובית החזה.
באמצעות הליך זה, הרופא יכול לראות גידולים סרטניים פוטנציאליים על הקרום הפנימי של הריאות או קיר החזה, ולהסיר מהם חתיכות קטנות של רקמה על מנת לבחון אותן מתחת למיקרוסקופ.
כאשר לא ניתן להגיע לאזורים מסוימים על ידי טורקוסקופיה, ייתכן שהמנתח יצטרך להגדיל את החתך בבית החזה בהליך הידוע בשם פתיחת בית החזה (טוראקוטומה או thoracotomy).
טורקוסקופיה יכולה לשמש גם כחלק מהטיפול עצמו, להסרת חלקי ריאה בסוגים מסוימים של סרטן הריאה הנמצאים בשלב מוקדם. הליך מסוג זה, המכונה ניתוח בבית חזה בסיוע וידאו (video-assisted thoracic surgery או VATS), מתואר ביתר פירוט בסעיף "ניתוח לסרטן הריאה של תאים שאינם-קטנים".
בדיקות תפקוד ריאתי (Pulmonary Function Tests או PFTs)– בדיקות תפקוד ריאתי מבוצעות לעתים קרובות לאחר אבחון סרטן הריאה, על מנת לבדוק האם הריאות מתפקדות היטב. הבדיקה חשובה במיוחד בסיטואציות בהן ניתוח עשוי להיות אופציה טיפולית.
בניתוח להסרת סרטן הריאה, מסירים חלק מהריאה או את הריאה בשלמותה, ולכן חשוב לדעת מראש האם הריאות מתפקדות כראוי. חולים מסוימים בעלי תפקוד ריאתי לקוי (כמו מעשנים שריאותיהם ניזוקו כתוצאה מעישון) לא יעמדו בניתוח, אפילו לא בהסרה חלקית של הריאה. בדיקות אלו עשויות לאפשר למנתח להעריך האם ניתוח הוא אופציה טובה, ואם כן, כמה רקמת ריאה הוא יוכל להסיר בבטחה .
ישנם סוגים שונים של בדיקות תפקוד ריאתי, ככלל, במהלך כל בדיקה יבקשו מהחולה לנשום פנימה והחוצה דרך צינור המחובר למכשיר המודד את זרימת אוויר.
לפעמים, ישלבו עם בדיקות תפקוד ריאתי גם בדיקה הנקראת בדיקת גזים בדם עוֹרְקִי (arterial blood gas). בבדיקה זו, נשאב דם מעורק (ברוב בדיקות הדם משתמשים בדם הנשאב מוריד) על מנת למדוד את כמות החמצן והפחמן הדו-חמצני שהוא מכיל.
בדיקות מעבדה של ביופסיה ודגימות אחרות– דגימות שנאספו במהלך ביופסיות, או במהלך בדיקות אחרות, נשלחות למעבדה הפתולוגית. פתולוג, רופא המשתמש בבדיקות מעבדה לאבחון מחלות כגון סרטן, יבחן את הדגימות תחת מיקרוסקופ וייתכן גם שיבצע בדיקות מיוחדות אחרות שיסייעו לסווג את הסרטן.
(גידולים סרטניים יכולים להתפשט אל הריאות מאיברים אחרים. חשוב מאוד לגלות איפה הסרטן התחיל, משום שהטיפול משתנה בהתאם לסוג הסרטן).
התוצאות של בדיקות אלו מתוארות בדו”ח פתולוגיה שבדרך כלל יהיה מוכן בתוך כשבוע.
אם יש לכם שאלות לגבי תוצאות דו”ח הפתולוגיה או כל בדיקת אבחון אחרת שלכם, אנא היוועצו ברופא שלכם. במידת הצורך, אתם יכולים גם לקבל חוות דעת שנייה לגבי דו”ח הפתולוגיה שלכם, על ידי שליחת דגימות הרקמה לפתולוג במעבדה אחרת.
אימונוהיסטוכימיה (immunohistochemistry)
לצורך ביצוע בדיקה זו, פרוסות דקיקות של הדגימה נפרסות על שקופיות מיקרוסקופ.
לאחר מכן הדגימות נטבלות בתמיסה המכילה חלבונים מיוחדים (נוגדנים) הנקשרים רק לחומר ספציפי הנמצא בתאי סרטן מסוימים. אם תאי הסרטן של החולה מכילים תרכובת זו, הנוגדן ייקשר לתאים. לאחר מכן מוסיפים כימיקלים הגורמים לנוגדנים (שנקשרו לתאים) לשנות את צבעם. רופאים שייבחנו דגימה זו תחת מיקרוסקופ יוכלו להבחין בשינוי צבע זה.
בדיקות מולקולריות לאיתור שינויים גנטיים
בחלק מהמקרים, בעיקר בסרטן ריאה מסוג NSCLC הרופא יחפש שינויים גנטיים ספציפיים בתאי הסרטן- שינויים שפירושם כי תרופות מסוימות עשויות להיות יעילות יותר בטיפול בסרטן.
* EGFR- הקולטן לגורם הגדילה באפידרמיס (epidermal growth factor receptor או EGFR), זהו חלבון שמופיע בכמויות גדולות על פני שטח של 10%-20% מתאי הסרטן מסוג תאים שאינם קטנים (NSCLC) ומסייע להם לגדול.
נמצא כי מספר תרופות אנטי-סרטניות חדשות אשר מנטרלות את ה-EGFR הן יעילות יותר כנגד סרטני ריאה המקושרים לשינויים מסוימים בגן ה-EGFR סרטנים אשר נפוצים יותר בקבוצות אוכלוסייה מסוימות, כגון לא-מעשנים, נשים ואסייתיים. אבל נראה שתרופות אלו אינן מועילות לחולים שהתאים הסרטניים שלהם מכילים שינויים בגֶּן ה-KRAS.
כיום רופאים רבים בודקים את תאי סרטן ה-NSCLC לשינויים גנטיים בגֶּנים כגון EGFR ו-KRAS על מנת לקבוע האם הטיפולים החדשים האלה עשויים להיות מועילים.
* בקרב כ-5% מחולי סרטן הריאה של תאים שאינם קטנים (NSCLC) נמצאה מוטציה בגן הנקרא ALK.
מוטציה זו מתגלה בד”כ בקרב לא-מעשנים (או בקרב מעשנים קלים) שחלו בתת-הסוג של NSCLC אדנוקרצינומה. רופאים יכולים לבדוק דגימות ביופסיה לאיתור נוכחות שינויים בגן ה-ALK על מנת לראות אם תרופות המנטרלות שינוי זה עשויות לעזור לחולים.
* בקרב כ-1% עד 2% מחולי סרטן הריאה של תאים שאינם קטנים (NSCLC) נמצאה מוטציה בגן הנקרא ROS1 העשוייה לגרום לגידול להגיב לתרופות מסוימות. לאחוז דומה ישנה מוטציה בגן ה-RET. תרופות מסוימות הפוגעות בתאים עם שינויים גנטיים ב-RET עשויות לעזור בטיפול בגידולים אלו.
* בקרב כ- 5% מחולי סרטן NSCLC נמצא מוטציה בגן ה-BRAF. תרופות מסוימות אשר מתמקדות בתאים עם גן ה- BRAF עשויות לשמש כאפשרויות לטיפול בגידולים אלו.
* PD-L1- ניתן גם לבצע בדיקות מעבדה כדי לחפש חלבונים מסוימים בתאי הסרטן. לדוגמא, תאי NSCLC עשויים להיבחן לחלבון PD-L1, שיכול להראות אם הסרטן יגיב לטיפול בתרופות אימונותרפיות מסוימות.
ניתן לבצע בדיקות מולקולריות אלה על רקמות שנלקחו במהלך ביופסיה או בניתוח.
אם דגימת הביופסיה קטנה מדי ולא ניתן לבצע בה את כל הבדיקות המולקולריות, ניתן לבצע את הבדיקה גם על דם שנלקח מהווריד ממש כמו בדיקת דם רגילה. דם זה מכיל את ה- DNA מתאי הגידול המתים שנמצאים בזרם הדם של אנשים עם סרטן ריאה מתקדם. קבלת ה-DNA של הגידול באמצעות בדיקת דם נקראת לעיתים "ביופסיה נוזלי" ויכולה להיות בעלת יתרונות על פני ביופסיה מחט רגילה, שיכולה להוביל לסיכונים כמו דלקת ריאות, תמט הריאות, חזה אוויר וקוצר נשימה.
בדיקות דם
בדיקות דם אינן משמשות לאבחון סרטן ריאה, אבל הן יכולות לתת תמונה כללית לגבי מצב הבריאות הכללי של החולה, לדוגמה, בכדי לראות האם החולה בריא מספיק על מנת לעבור ניתוח.
ספירת דם מלאה (CBC- complete blood count) מראה מספרים של סוגי התאים השונים. לדוגמה, ספירת הדם המלאה יכולה לגלות האם החולה סובל מאנמיה (מספר נמוך של תאי דם אדומים), אם יכולה להיות לו בעיית קרישה ודימום (עקב מספר נמוך של טסיות דם), או אם החולה נמצא בסיכון מוגבר לזיהומים (בגלל מספר נמוך של תאי דם לבנים). ניתן לחזור על בדיקה זו באופן קבוע במהלך הטיפול, שכן תרופות רבות יכולות להשפיע על תאי מֵחַ העצם היוצרים תאי דם.
בדיקת כימייה בדם (blood chemistry tests) יכולה לעזור בזיהוי חריגות בתיפקוד איברים, כגון הכבד או הכליות. לדוגמה, אם הסרטן התפשט אל העצמות, הוא עלול לגרום לרמות גבוהות מהרגיל של סידן ופוספאטים.
תורגם מ-"American Cancer Society” (אגודת הסרטן האמריקאית)
סקירה רפואית אחרונה: 1.10.2019
עדכון אחרון: 1.10.2019
English Source Link: https://www.cancer.org/cancer/lung-cancer/detection-diagnosis-staging/how-diagnosed.html