אסטרטגיות בטיפול בסרטן הריאה – טיפולים מקומיים וטיפולים סיסטמיים

בשנים האחרונות, היצע התרופות והטכנולוגיות לטיפול בסרטן ריאה מסוג תאים שאינם קטנים (NSCLC) גדל באופן משמעותי. יחד עם זאת, ההחלטה על הטיפול שמתאים לכל חולה מתבססת על פרמטרים רבים כמו דרגת התפשטות המחלה (השלב בו היא נמצאת), סוג המחלה ומאפייניה, גודלו של הגידול ומיקומו המדויק. כמו כן בעת קבלת ההחלטה יש לקחת בחשבון  גם את מצב בריאותו הכללי של החולה, מחלות הרקע מהן הוא סובל וגורמים נוספים.

תוכנית הטיפולים מושפעת גם ממטרת הטיפול. בשלבי מחלה מוקדמים (שלבים 1-3), מטרת הטיפול היא ריפוי, ואילו בשלב 4 – שלב בו המחלה מפושטת – מטרת הטיפול מתמקדת בהארכת חיים ושיפור איכות החיים של המטופל, אם כי בעזרת הטיפולים החדשים היום יש אפשרות, במקרים מסוימים, גם להבריא בשלב 4. קיימים הבדלים בין הטיפול הסיסטמי לטיפול המקומי: הטיפולי הסיסטמי פועל ומשפיע על כל הגוף, ואילו הטיפול המקומי פועל ומשפיע בעיקר באזור ספציפי בלבד. לרוב, בשלבי מחלה מוקדמים, יומלץ לחולה על טיפול מקומי כמו למשל ניתוח להסרת הגידול או טיפול רדיותרפי (קרינתי) שיכול לסייע בהרס ממוקד של תאי גידול שנמצאים באזור ספציפי בשילוב בדרך כלל עם טיפול כימותרפי על מנת לשפר את הסיכוי לריפוי מלא. לעומת זאת, כשהמחלה נמצאת בשלב גרורתי, יומלץ לחולה על טיפול סיסטמי, במטרה להשפיע על כל מוקדי המחלה בגוף. טיפול סיסטמי כולל טיפול תרופתי – החל מכימותרפיה, דרך טיפול ממוקד מטרה ועד לטיפול אימונותרפי (תרופות שסייעות למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים). במקרים רבים תוכניות הטיפול בשלבים המוקדמים של המחלה משלבות בין שני סוגי הטיפולים (הסיסטמי והמקומי) במטרה לשפר את סיכויי ההישרדות של החולים ולהגדיל את הסיכוי להחלים.

ניתוח להסרת הגידול אצל חולים בשלבים מוקדמים הינה האפשרות המועדפת בדרך כלל. אף על-פי כן, גם במקרים בהם הגידול הוסר במלואו בפרוצדורה כירורגית, קיים סיכון לחזרת המחלה בעתיד. אי לכך, קיים צורך בחלק מהמקרים  לתת לחולה טיפול סיסטמי כטיפול משלים, מתוך מטרה לטפל גם בנגעים מיקרוסקופיים, באם יש כאלו, על מנת להקטין את הסיכוי חזרת המחלה ולהגדיל את הסיכוי לריפוי. לאחרונה נמצא שהוספה של טיפול פומי ממוקד מטרה לחולי סרטן ריאה עם מוטציה מסוג EGFR שאובחנו בשלב מוקדם, ועברו בהצלחה ניתוח להסרת הגידול, הקטין משמעותית את שיעורי הישנות המחלה.

השילוב בין טיפול מקומי וסיסטמי יכול להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול במחלה גם בשלב 3 בקרב חולים שאינם נתיחים. כרבע מהחולים עם סרטן ריאה מסוג תאים שאינם קטנים (NSCLC) מאובחנים בשלב 3. על אף שבשלב זה המחלה עדיין אינה מפושטת, אצל חלק ניכר מהחולים קיים גידול גדול או יש מעורבות ריאתית שאיננה מאפשרת ניתוח. כך למשל במקרים בהם יש גידול בקרבת הלב, כלי דם ראשיים, ובמיצר (מדיאסטינום) לא ניתן לבצע הסרה של הגידול באמצעות ניתוח מפני שאזורים אלו מורכבים מידיי לפרוצדורה כירורגית. גם אם יבוצע ניתוח, במרבית המקרים החולים יוותרו עם שארית מחלה.

הגישה המקובלת כיום לטיפול באותם חולים היא שילוב של טיפול מקומי באמצעות קרינה לצד כימותרפיה. במקרים אלו, תוספת של כימותרפיה נועד לשפר את יעילותו של הטיפול הקרינתי. זאת ועוד, לאחר השלמת טיפולי הכימו-קרינה קיימת אפשרות להוסיף טיפול סיסטמי שניתן באמצעות תרופות מסוג אימונותרפיה . לחולים בשלב 3 קיים "חלון הזדמנויות" לריפוי. הוספת אימונותרפיה בשלב זה הוכחה כמשפרת משמעותית את הישרדות החולים, מקטינה את הסיכוי להישנות המחלה ומספקת מענה טיפולי שיכול לשמר ולשפר את תוצאות הטיפולים המקומיים שקיבלו.

כיום, קיימת גם האפשרות להשתמש בחלק ממקרים של סרטן הריאה בשלבים המוקדמים בטיפולים אימונתרפיים כאמצעי להגדיל את הסיכוי לריפוי על ידי הקטנת אזור הגידול לפני ביצוע הניתוח. ככל שהגידול קטן יותר בעת הניתוח, כך גדל הסיכוי להסירו ולהותיר את המטופל עם "שוליים נקיים".

חשוב להדגיש שעל אף שסיכויי הריפוי גבוהים יותר באמצעות טיפול מקומי (כמו למשל בניתוח), לטיפולים סיסטמיים כוללניים יש לעיתים יתרונות משמעותיים. לניתוחים בחלל בית החזה עלולים להיות השלכות על המטופל והחלמה מהם מורכבת וארוכה. לעיתים החולים נותרים עם כאבים כרוניים ומתקשים לתפקד למשך זמן ממושך ולכן מומלץ על דיון רב מקצועי לפני ביצוע ניתוח לסרטן ריאה. מאידך, גם טיפולי קרינה באזורים מסוימים עלולים לגרום לסיבוכים. כך למשל, קרינה באזור הסמוך לוושט עלולה לפגוע ביכולת הבליעה. לפיכך, כל מקרה ייבחן לגופו, בהתאם לתמונה הקלינית של החולה ובהתייעצות רב תחומית של מספר אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות.

שילוב של טיפול סיסטמי לצד טיפול מקומי קיים גם במחלה גרורתית (שלב 4). בשנים האחרונות אנו יודעים שגם במחלה גרורתית, בה יש מספר בודד של גרורות, טיפול מקומי כמו קרינה לאחר טיפול סיסטמי תרופתי עשויה לשפר את תוחלת החיים של המטופל. עם זאת, ההעדפה בשלב זה היא לטפל  גם באמצעות טיפול סיסטמי, שיכול לתת מענה גם במקרים של גרורות שלא ניתן לראות בבדיקות הדמיה.