כירורגיה כחלק מהטיפול בסרטן ריאה

ניתוח הוא אמצעי הטיפול המועדף ביותר על מנת לרפא חולה בסרטן ריאה. הפעולה הכירורגית היא גם הטיפול העיקרי בחולי סרטן ריאה שאובחנו בשלבים מוקדמים עם מחלה ממוקמת. על מנת להגדיל את הסיכוי להירפא יש צורך להסיר באופן מוחלט את הגידול הריאתי, ולכן חולים שמחלתם גרורתית או שחלק ממנה ממוקמת באיברים מסוימים (כמו למשל במיצר הריאה), הם אינם נתיחים.

עם זאת, לא כל חולה בסרטן ריאה שמחלתו מסווגת בשלב ראשוני יכול להתאים לניתוח. חלק מהמטופלים המועמדים לניתוח להסרת הגידול וכריתת ריאה סובלים ממחלות רקע ובעיות בריאותיות נלוות שעלולות להגביר את הסיכון שלהם בהליך שכזה. כך למשל חולים עם מחלת לב איסכמית או סוכרת, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ומחלות נוספות שנגרמות כתוצאה מעישון, לא תמיד יכולים לעבור את הפרוצדורה הרפואית הזו. בנוסף, גם הגיל של המטופל מהווה פקטור משמעותי בקבלת החלטה על התאמה לניתוח.  

כדי להעריך את מידת ההתאמה של חולה לניתוח יש לקבוע תחילה את ההיקף ואת סוג המחלה. לאחר מכן, על המטופל לבצע מספר בדיקות פיזיולוגיות כמו בדיקות לתפקודי נשימה, בדיקת מאמץ, אקו לב, מיפוי לב ובדיקות הדמיה שונות שיסייעו לרופא לבצע הערכה להתאמת המטופל לניתוח.  

הניתוח לכריתת אונה מתבצע כאשר ריאה אחת מונשמת. בעבר, כל ניתוחי הריאה נעשו בגישה 'פתוחה' שכללה פתיחה ופיסוק של הצלעות, הליך שלווה לעיתים גם בשבירת צלע. ההחלמה לאחר ניתוח כזה היא לרוב ממושכת ולא פשוטה כלל למטופל. ההתאוששות מניתוח שכזה מורכבת בשל כאבים ממושכים באזור הניתוח, קושי בשיעול וסיבוכים אפשריים של דלקות ריאה ותמט ריאתי (אובדן של נפח הריאה שגורם לירידה ברמת החמצן בדם).

כיום, מרבית הניתוחים נעשים בשיטה 'זעיר פולשנית' (טורקוסקופיה). בשיטה זו, באמצעות חתך של מספר סנטימטרים בודדים, ניתן לכרות את אונת הריאה או חלק ממנה מבלי לפשק את הצלעות או להסתכן בשבירה שלהן. הודות לכך, גם ההתאוששות מניתוח שכזה קלה יותר בהשוואה לניתוח פתוח. לרוב, המטופל יסבול מכאב מופחת ועם סיכויים נמוכים יותר להפרעות במערכת הנשימה. במרבית המקרים, החולה יוכל לחזור לפעילות תוך זמן קצר יותר בהשוואה למנותח בשיטה הפתוחה.

אחד היתרונות המשמעותיים בגישה 'זעיר פולשנית' היא הפחתה בסיכון לסיבוכים. מנותחים בשיטה זו סובלים בשיעור נמוך יותר מסיבוכים קרדיאליים, מזיהומים של פצע הניתוח ומפגיעה בעצבים הבין צלעיים בהשוואה למטופלים שנותחו בגישה 'הפתוחה'. זאת ועוד, שיטה זו מאפשרת לנו לנתח יותר קבוצה רחבה יותר של חולים – גם כאלו שמפאת גילם או מחלות הרקע שלהם – לא היו עומדים בקריטריונים על מנת לצלוח ניתוח בשיטה פתוחה.

בניתוח להסרת הגידול במקרים של מחלה ממוקמת, ועל מנת להקטין את הסיכון להישנות המחלה בעתיד, מבצעים ברוב המקרים כריתה מלאה של אונת הריאה. הכריתה כוללת גם את קשרי הלימפה הסמוכים. על-אף שהפעולה הכירורגית היא עדיין האופציה הטיפולית המועדפת בסרטן הריאה, יש לזכור כי במקרים מסוימים, ובעיקר כשישנה מעורבות גם של קשרי לימפה, המחלה עלולה להישנות בעתיד. לכן, על מנת להקטין את הסיכון לחזרת המחלה, נדרש מהמטופל לאחר הניתוח להישאר במעקב של אונקולוג במשך 5 שנים לפחות ולערוך בדיקות תקופתיות מעת לעת. חלק מן המטופלים יזדקקו גם למעקב, לפחות בתחילת הדרך, אצל כירורג חזה.

לכירורג החזה תפקיד חשוב בטיפול בסרטן הריאה, לצד מומחים נוספים. כירורג חזה מעורב כבר בשלב קביעת המחלה על-ידי איסוף ופענוח הבדיקות של המטופל. במקרים מסוימים מתקיימת ישיבה רב-תחומית בה משתתפים מומחים מדיסציפלינות שונות – כירורג חזה, רופא ריאה, אונקולוג, פתולוג ורדיולוג –  על מנת לקבל החלטה על אסטרטגיית הטיפול המתאימה באופן אישי לכל חולה ועל האפשרות לשלב בין מספר אסטרטגיות טיפוליות.

כיום, לצד השיפור המתמיד בטכנולוגיות ניתוחיות, גם בגזרת הטיפול התרופתי חלה התקדמות מרשימה, ולעיתים שילוב בין מספר גישות עשוי לשפר את הפרוגנוזה של החולה. אצל חלק מן המטופלים המועמדים לניתוח, בעיקר בעלי גידולים ממוקמים גדולים, יומלץ על טיפול מקדים בתרופות ו/או בקרינה במטרה להקטין את היקף המחלה. כך, יגדל הסיכוי להסרה מלאה ומוצלחת של כלל המחלה במסגרת ההליך הכירורגי.

בנוסף, אצל חלק מן החולים ניתן היום להוסיף טיפול תרופתי משלים. חלק מהחידושים כיום כוללים טיפולים ביולוגיים או טיפולי אימונותרפיה, הניתנים במקרים מסוימים לאחר הניתוח כטיפול משלים מתוך מטרה לשפר עוד יותר את סיכויי הריפוי ולמנוע את הישנות המחלה בעתיד.

המידע נכון לאוגוסט 2023